אגדי - פסטיבל הרוהר.
מדי שנה ממאי עד יוני, פותחת רקלינגהאוזן את שעריה ולבבותיה לאחד מפסטיבלי התיאטרון הגדולים והידועים ביותר באירופה. הוא הוקם ב-1946 על ידי שחקני המבורג וכורי רקלינגהאוזן - עם החילופי "אמנות בפחם". מאז, תיאטרון דרמה ומחול מכל רחבי העולם, קופרודוקציות עם תיאטראות גדולים דוברי גרמנית והפקות נבחרות מחוץ לתיאטרון והקרקס החדש הפכו את העיר למטרופולין תרבות ותיאטרון בינלאומי.
Geschichte
שנה 1946
בחורף הקפוא של 1946/47, התיאטראות בהמבורג אוימו בסגירה עקב מחסור בפחם להפעלת טכנולוגיית הבמה והחימום. ללא עיכובים נוספים, נסעה משלחת לאזור הרוהר בשתי משאיות וביקשה עזרה בצורת פחם. החברים של רקלינגהאוזן שמחו לעזור ועד שכוחות הכיבוש עצרו את ההובלה הבלתי חוקית, משאיות יכלו לנסוע להמבורג מספר פעמים ולהבטיח שהתיאטרון פועל.
בקיץ 1947 נקמו שלושת התיאטראות הממלכתיים של המבורג ושלחו 150 שחקנים לרקלינגהאוזן. תחת המוטו אמנות נגד פחם, לפי ראש עיריית המבורג דאז, מקס ברואר, זה צריך להיות "פסטיבלים בעיצומם של מקומות של עבודה קשה". "פסטיבלים בסיר הפחמים מול החברים. כן, הפסטיבל מתקיים בזלצבורג ברקלינגהאוזן".
היום
פסטיבל הרוהר הוא אחד מפסטיבלי התיאטרון הוותיקים, הגדולים והידועים ביותר באירופה. במהלך עונת הפסטיבלים השנתית מ-1 במאי עד אמצע יוני, רקלינגהאוזן הופך למטרופולין תרבות ותיאטרון בינלאומי עם אווירה מיוחדת בה זוהר ועממיות נפגשים. הפקות מיצג, אמנות פלסטית, קריאה, קונצרטים ופורמטים חדשים של שיח מבקשים להתייחס גם לסוגיות פוליטיות רלוונטיות.
אולף קראק הוא המנהל האמנותי של Ruhrfestspiele מאז עונת הפסטיבלים של 2019. יחד עם הצוות שלו, הוא רואה בעיני רוחו את פסטיבל הרוהר כמקום מפגש פתוח שבו מבקרים ואמנים יכולים להחליף דעות בנושאים דחופים של העתיד.
